הליכה כמקור אינפורמציה בלתי נדלה בשיטת פלדנקרייז

מדוע אנחנו, כמורי פלדנקרייז, מבקשים מהתלמיד שלנו להסתובב בחדר לפני שיעור ATM ו-F.I. ולאחריו?
23.12.2003 | אלי ודלר

אין ספק שבמשך השנים כל מורה פלדנקרייז הופך למסטר בשפת הגוף. שפת הגוף באה לכלל ביטוי בעמידה, ישיבה, ושכיבה. החלפת תנוחה וכל אחת משלושת התנוחות הנייחות הללו, גם היא מקור לא אכזב של אינפורמציה. אבל יותר מכל אנחנו שואבים מיידע עדכני בראותנו אדם הולך, אנחנו שומעים את צעדיו המושפעים מהאופן שהאדם מחלק את עומס גופו בין שני צידי עמוד השדרה ושתי רגליו. אנחנו מביטים על היחס שבין הראש לכתפיים וההשפעה מכך , דרך איזה כתף הוא מעדיף בדרך כלל להסתובב.

אנחנו מביטים על היחסים התנועתיים שבין הרגליים לידיים בזמן ההליכה, ו"לאורך" הידיים בזמן העמידה. אנחנו מביטים על מוטת הראש ביחס לכתפיים וחוקרים עד כמה העין הדומיננטית גורמת לראש תנוחה כזאת שגורמת לנו להגביהה ביחס לעין הרציסיבית. אנחנו מביטים על מיקום האגן ביחס לבית החזה כדי להסיק מסקנות על מצב חולית המותן, הצואר או חוליות החזה. אנחנו מביטים על שטח הפנים שכל אחת משתי סוליות הרגליים מטביעה חותמה על הרצפה וכיצד זה משפיע על אופן נשיאת האגן את עמוד השדרה. אנחנו מביטים ומקשיבים לגודל הפסיעות, הליכה מהירה צעדים קטנים, הליכה איטית צעדים ארוכים יותר, כמובן שאנחנו מתחשבים בגובהו של האדם, אנחנו מביטים איזה תפקיד יש לעיניים ולמבט. אנחנו מביטים כיצד מניע האדם את שתי יידיו, או אחת מהן, את כוון כפות וגבות הידיים, קרבתן לגוף.

יש ממש אין ספור פרטים שעלינו לאסוף בהרבה יראת כבוד ולשכללן כדי לצייר לעיני רוחנו את דמותו התנועתית של זה שבא להעזר וללמוד מאיתנו את אותן עובדות שהוא לא ער להן על עצמו. אנחנו באים להאיר לאותו אדם בפנס הניסיון, העניין, הרגישות ויכולת הלמידה שלנו, ולהרכיב מאלפי פרטים זניחים "ולא חשובים" את תמונת הפזל התנועתית שלו, ולשים את ידיינו הכי קרוב אל השורש בו הוא מפסיק את תנועתו ההרמונית ובעצם שם מתחיל הוא להפריע לעצמו, מה שמביא בסופה של הדרך , שיבושי תנועה וכאב. אני רוצה לספר לכם על מקרה מרתק שקרה לי בקורס למורי פלדנקרייז וינגייט 3 .

נתתי F.I. לסטודנט בשם E. אביו הוא חברי מזה 40 שנה. אני ער לכך שלאביו יש מחלת "בכטרב" מחלה פרוגרסיבית הגורמת לכל החוליות לאבד את תנועתן ולהתעצות פרט לחוליות האקסיס והאטלס.

היציבה והחזקת הגוף בבכטרב, מאופיינת בהליכה מאוד גמלונית בגלל הפרעות התנועה במפרקי הירך, מאחר שגם ראשי ההומרוס מאבדים את תנועתם , הכתפיים מוחזקות די קרוב אל הראש, ישנם עוד ביטויים המאפינים את המחלה, כגון הישיבה, הדרך לשכב ולקום מהמיטה ועוד, לאותו סטודנט אין את המחלה הזאת בודאות. אני מכיר את היחסים בין האב (חברי) לבנו E. הבן מעריץ את אביו, ומחקה אותו בתחומים שונים ומגוונים. מה שבולט לעין, החיקוי התנועתי של הבן את אביו, כמובן הבן לא ער לכך. בקשתי מ E. ללכת בחדר, E מחזיק את כתפיו גבוה מ"הנורמלי" רגליו חובטות ברצפה ומשמיעות קול כאילו התוף לקח קטע סולו בלהקת ג'ז, הסיבובים של E. בחדר, הם הפניית כל הגוף כמקשה אחת , מבלי שתהייה כל תנועה יחסית בין ראש, כתפיים, אגן, רגליים , ומאידך אין רוטציה של החוליות. האופן בו הוא מתיישב ונשכב על המיטה, כאילו הגביסו מומיה. ובכן מה לעשות עם האינפורמציה שבידי? החלטתי לא להעיר ולו במילה אחת אודות החיקוי שאינו נחוץ או מוצדק תנועתית. שכן ל E. אין את המחלה שממנה סובל אביו, כל מערכת השלד שלו בריאה לחלוטין. בקשתיו ללכת בחדר ולדמיין ללעצמו שהוא מייצג בלהקת ג'ז את המתופף הסולן, ושישמיע לנו באמצעות הליכת רגליו על ריצפת הפרקט הקפיצית את סולו התוף. הוא התחיל לקפץ ולרקוד , להקיש ולתופף ברגליו בריצפה כתזמורת כלי הקשה. כל גופו החל לרקוד והוא זנח את הליכתו הנוקשה והגמלונית.

כעת ביקשתיו "אנא, E השכנים מתלוננים על רעש התופים תוריד את הווליום ותופף ברכות , עד שישמעו רק את הלמות לבך" ואז פתאום הפכה הליכתו רכה, וקפיצית כשל אינדיאני שוחר צייד שלא רוצה להבריח את טרפו. לאחר מכן ניגשתי להתייחס לכתפיו המורמות ומוחזקות כל הזמן מבלי שיבחין באפשרות שלהן לתלות ול"הכנע" לגרויטאציה, לקחתי שני כרי נוצות די תפוחים ונפוחים וביקשתיו לשימם מתחת לבתי השחי והזרועות . הידיים חשו שיש מי שמחזיקן למעלה והכתפיים שקעו לאט למקומן האנטומי.

ביקשתיו להרים בכוונה את הכתפיים ולהחזיקן קרוב לראש וכך להמשיך וללכת ולא לאפשר לכרים ליפול מבין זרועותיו, לאחר מכן הצעתי לו לחדול מלהחזיק את הכתפיים מורמות והוא הבחין עוד יותר בשקיעתן ובריחוקן האפשרי מהראש, כעת בידו הברירה , האם להניח לכתפיו ולהשאירן במקום שבו הן תלויות, או להחזיקן תדירות ליד הראש, איפשרתי לו לחוש גם את האופציה הרגילה, כמובן שכתפיו וידיו לא היו מוחזקות יותר, אך זאת היתה בחירה של המערכת שלו, ולא בחירה מתוך חיקוי או שכנוע תאורטי מלומד.

בפעמים הבאות אתייחס לאופן שהוא מתיישב, נשכב, קם מישיבה או שכיבה, כל פעם אאפשר לו לחוש מגוון של אפשרויות שבודאי, הנוחות שלהן תחזיר לו את האפשרות להתנועע כאדם רגיל, וזאת מבלי שהזכרתי ולו במילה אחת את דרכו לחקות את התנהלותו התנועתית של אביו הנערץ עליו, החולה במחלה ,שהוא למזלו לא חולה בה.

לסיכום אנחנו אוספים המון אינפורמציה מהתנועה של התלמידים או המטופלים שלנו, אנחנו שואלים שאלות כדי למלא חסר. ומכל מאות הנקודות שאספנו אנו בונים שעור F.I. + A.T.M. יחודי עבור האדם שבא אליינו, אנחנו גם רואים כיצד נבנה כל פעם שעור הבנוי על מה שעשינו בפעם הקודמת, כך שהשיעורים יהיו מארג של התקדמות הדרגתית, הגיונית ואפקטיבית למען הבאים לבקש מאיתנו עזרה.

וזה מה שמייחד את שיטת פלדנקרייז מהרבה דרכים אחרות, אין לנו מגירה לכל מחלה, אבל יש בידנו לראות בפרטי פרטים ולפעמים לא נראים לכל אחד, את השלם, ואת אין ספור האופציות העומדות לרשותו.

ועל כך תודה למורי, משה פלדנקרייז.

 

הטיפול האישי הוא הזמנה לשכלל את התנועה ולשקם אותה משנים של תנועה עצורה.

תרגול עצמי לשכלול יכולת התנועה - גם בבית. מגוון תרגילים למגוון קשיים ובעיות, על גבי דיסקים. התרגילים הנם תרגילי שמע, המיועדים לשמיעה.

החיים הם תנועה, אין חיים בלי תנועה.
ד"ר משה פלדנקרייז
Designed & Programed by RER